לאחרונה קיימתי בתל אביב סדנת טעימות עיוורות בסניף הישראלי של המכון הבינלאומי ליין ואלכוהול (IWSI). בסדנה הוצגו 10 יינות סירה שונים מישראל, צרפת וקליפורניה. קבוצת הטועמים כללה אנשי מקצוע בתחום היין וחובבי יין, אשר ככל הנראה התעניינו יותר ביינות דוגמת Domaine Clape 2016 -וAlain Graillot 2016  מכל דבר אחר. יינות סירה אלו, המובילים מעמק הרון הצרפתי, נועדו להיות יינות  ההתייחסות ליינות הנטעמים.

צירפתי גם כמה יינות סירה ישראליים כגון פלאם 2016 קלו דה גאט 2014 ו- Covenant Israel 2016. מקליפורניה טעמנו את ה-2016 Ramey Cellars Rogers Creek Syrah  ואת ה- Covenant Landsman Syrah 2017 – שניהם מגיעים מאזור סונומה.

כל היינות היו טובים. היינות הצרפתיים היו בעלי טעמים מורכבים אך עדיין לא פתוחים, בעלי חומציות גבוהה ועם טאנינים חדים. לעומת זאת, היינות מקליפורניה וישראל דמו זה לזה יותר בסגנון, הם היו מלאי גוף, בעלי טעמים שופעים ומרקם רך יותר.

המטרה כאן הייתה להמחיש כי היינות מישראל וקליפורניה יכולים להתמודד בהצלחה עם תותחים כבדים כמו Clape ו- Graillot. לדעתי הטעימה העיוורת הזו, אחת מיני רבות שארגנתי, הראתה שהם אכן יכולים. במבחן התוצאה ובשורה התחתונה הבדלי הסגנון בינם לבין אלו הצרפתים גברו בהרבה על ההבדלים באיכות.

בסופו של דבר, מרבית הטועמים העדיפו את היינות של Ramey ואת אלה של Covenant . אולי יינות אלה היו נגישים יותר בצעירותם מאשר היינות הצרפתיים ההדוקים יותר. אני באופן אישי הוקסמתי מה- Graillot ממש יצירת מופת! אבל אפילו עם האוורור, ה- Clape לא נועד לשתייה כשהוא צעיר.

בסדנה לא דירגנו את היינות באמצעים מדעיים אלא על ידי העדפות הטועמים שהתבטאו בהרמת ידיים. נוכחתי שוב לגלות כבעבר שמכיוון שהצרפתים מכינים יין כבר זמן רב הם מכירים את הטרואר שלהם וכיצד לנצל אותו בצורה הטובה ביותר. אנחנו, אלה הנקראים יינני העולם החדש, עדיין נמצאים בשלב הגילוי – גם בישראל למרות שייצור היין בארץ החל עוד לפני אלפי שנים. אנחנו רק ייננים מהדור הראשון והשני שעדיין חדשים במקומות בהם אנחנו מייצרים יין.

אני פונה לצרפתים על מנת לקבל השראה, אבל אני משתמש בשיטות לייצור יין שנשענות על הידע הצרפתי ועל האמריקאי כאחד. בישראל ברור לי כי לייננים הטובים יש גישה דומה הדוגלת בשילוב שיטות שונות – תלוי מהיכן יש להם ניסיון רב יותר ו / או מהיכן מגיעים המנטורים שלהם.

למרות הנגישות הרבה של הציבור ליינות בינלאומיים, אני עדיין שומע הסתייגויות רבות מצד מפרנקופילים שאוהבים לזלזל ביינות שנחשבים “בשלים מדי” או “בעלי רמה גבוהה של אלכוהול”. לפי דעתי, על האנשים הדוגלים בגישה מיושנת זו יש להרחיב את אופקיהם ולנסות להתענג על המגוון האינסופי של יינות העולם. בנוסף חשוב לי לחדד כי הבצירים “הטובים ביותר” בצרפת דומים לעתים קרובות לאלה של קליפורניה שלה מזג אויר חם, שמיים שטופי שמש ורמת אלכוהול גבוהה ביין.

כשכתבתי עבור ה-Wine Spectator, לפני כשני עשורים, עשיתי מחקר בבורגונדי שבדק מה שתו הבורגונדים. התשובה לא הייתה מפתיעה; הם שתו כמעט אך ורק בורגונדי! אוקיי, הייתי יכול לחשוב על ״דברים גרועים יותר״ לשתות על בסיס קבוע, אבל האספנים הבורגונדיים שראיינתי סבלו מסוג של קוצר ראיה של יין שמפריע להערכה מלאה של יין משובח. הצטערתי בשבילם.

לאלו מכם שחושבים שאתם יודעים מה “הכי טוב” בכל קטגוריית יין, נסו לזכור שכל זן – כמו סירה – הוא בקושי קטגוריה בפני עצמה. זן הוא פשוט ענב שמתנהג אחרת במקומות שונים ואו בידיהם של ייננים שונים. כשאתה פותח את הפה (לטעום יין) נסה לשמור על ראש פתוח. ישנם הרבה יינות שהם “הכי טובים”, הם פשוט “הכי טובים” בדרכים שונות.